הדרכת הורים

 

כולנו כהורים מתמודדים עם אין סוף אתגרים…

שואפים להיות רגישים אך גם סמכותיים,

מאפשרים אך גם מגבילים.

ולא תמיד מרגישים שאנחנו מתמודדים נכון עם מצבים שונים.

הדרכת הורים יכולה לסייע להורים במגוון קשיים והתמודדיות:

  • בעיות התנהגות של ילדים

  • קנאה בין אחים

  • דילמות חינוכיות.

  • חילוקי דעות בין ההורים.

  • ועוד דילמות ונושאים רבים ומגוונים עמם מתמודדים הורים. 

 אני מאמינה, שניתן לפתור את רוב הקשיים שיש לנו עם הילדים, באמצעות ייעוץ לנו, ההורים, ואין צורך להביא את הילד “הבעייתי ” לטיפול. פעמים רבות, באמצעות הדרכת הורים, ניתן להבין את הקושי של הילד, ואת מה שדרוש על מנת להפסיק התנהגויות מסוימות או דפוסים התנהגותיים שלו או של בני המשפחה האחרים. 

הדרכת הורים הנו טיפול ממוקד המכוון לתוצאות מעשיות, יעילות ומהירות. 

חווים מאבקי כוח וויכוחים רבים עם הילדים? 

 הורים רבים מרגישים תסכול רב מכך שבמקום קשר קרוב וטוב עם הילדים, הם חווים מאבקי כח בלתי פוסקים, מריבות ועימותים. במצבים אלו, ההורים והילדים מתוסכלים, ולעיתים קרובות נמצאים בתוך פלונטר אותו שני “הצדדים” אינם מצליחים להתיר. 

מי אחראי על התרת הפלונטר, ועל הפסקת מאבקי הכוחות??

מבחינתי התשובה ברורה, על ההורה לעשות את הצעד הראשון, השני ואף השלשי … 

אני מאמינה בשוויון, אך בתפיסה שלי, עקרון השוויון אינו תופס ואינו נכון בין הורים וילדיהם. לנו, כהורים יש אחריות כלפי ילדינו, לא רק במובן של סיפוק צרכיהם החומריים, אלא, ולא פחות חשוב, ואעיז לאמר אף יותר חשוב, אחריותינו להבין את הצרכים שלהם, הרגשיים והנפשיים, ולוודא כי הם חשים שאנו מבינים אותם, ויכולים לספק להם צרכים אלו. וזו משימה מאתגרת, אך בחויית ההורות, אין מתגמלת ממנה. 

החוויה של הילד, שההורה מבין את ליבו, את רגשותיו, מכאוביו, תסכוליו, פחדיו, נמצא שם עמו, מסייע לו ללא שיפוטיות, היא חוויה עמה הילד יוצא אל העולם כבוגר בריא בנפשו. 

מאבקי הכח, המריבות וכו, מרחיקים אותנו מהשגת מטרה זו, ובד”כ ההורה הוא זה שנדרש “לחזר” אחר הילד, ולא להתייאש מלחפש קשר טוב עמו. 

ילד המרגיש את ההורה שלו קשוב, אוהב, ומבין , יסכים לקבל ממנו עצות, בינה, ודעת. 

ילדים אינם חייבים להסכים איתנו. יש להם רצונות משלהם, וזה בסדר. חשוב שנבין זאת. לרצות משהו אחר מאיתנו – זה לגיטימי בהחלט. 

בוודאי שכהורים, אנו רשאים להחליט שרצונם אינו מתאים, אינו מתקבל ובוודאי שמותר לנו לנקוט עמדה ולהתנגד. 

העניין הוא לא עצם חוסר ההסכמה. 

העניין הוא איך מתנהל השיח סביב ניגוד הרצונות. האם בכלל יש שיח, או שההורה מחליט וזהו. האם יש מקום לשמוע את דעתו של הילד, גם אם אינה מתאימה לנו בכלל, או שיש דילגיטימיזציה לרצונו מלכתכילא. 

היכולת של ההורה להקשיב, הקשבה פעילה, לרצונו של הילד, לדאוג שהילד יחוש שהבנו לגמרי את מה שרוצה ומדוע, ולהיות יכולים לאמר רק אחר כך כי אנו חושבים אחרת… ולנהל שיח על הניגוד העניינים או המחלוקת. 

ילדים יכולים לשאת את התסכול שההורים לא נענים לבקשותיהם, אם חשו שרצונם מובן ולגיטימי, אם גם אינו מתקבל כעת.

ניתן תמיד לצאת מפלונטרים של כוחונות, סרבנות ומאבקי כוחות בבית!

במפגשים רבים עם הורים, סייעתי להורים להניח את “כלי הנשק” בהם השתמשו: איומים, עונשים, צעקות, וכדו’, וליצור סמכות בבית בדרך אחרת לגמרי, באופן שמייצר תחושה של הבנה, קרבה (פיזית ורגשית ), קשר טוב ונעים בין ההורים והילדים, ואנרגייה נעימה ורגועה בבית.